יום שני, 7 בינואר 2013

ראיה היסטוריוסופית


ב,ה

בני ובנותי היקרים והאהובים,

חשה רצון להתחלק עמכם על המתרחש.

כידוע לכם עליתי ארצה מתוך אהבה ומשיכה עצומה לגאולת ישראל- הקרקע והעם.

זכיתי לראות את מלחמת ששת הימים. זכיתי להשתתף ביום העצמאות שנה לפני- בהתלהבות ותחושת אחריות לאומית ושמחה עמוקה על אשר זכינו להיות בארצנו. זכיתי לראות את הגאוה של חייל משרת, של חיל האויר ,של כל חיל בנפרד אגדות מתגלגלות על ההישגים והניסים ועל העזות של החיילים. זכיתי לשמוע את שיריה של נעמי שמר שהתנבאה על איחוד ירושלים, כל העולם שר "ירושלים של זהב"

מלחמת ששת הימים פרצה, השגחת ה' ניהלה את הכוחות, ניצחון מוחץ למרות שדם בנינו נשפך.

היה עוד אירוע בלתי נשכח: מבצע יונתן. אגדי, נועז- כל העולם ראה בישראל את אלוקיו- כפשוטו.

ואז התחילה ההידרדרות, לאט לאט ומהר בקצב. מלחמת יום כפור באה כהפתעה. אבל עמוק בישראל. מהפכה חברתית- הישראלים הפכו לאדונים וניצלו את עבודתם הזולה של הערבים. המשק הישראלי השתנה. הערבים רק הלכו והתרבו. שלטונות ישראל היו לוקים בחסר באמונתם בצדקת דרכם. הם התנצלו כל הדרך על הניצחון, לא השלימו עם הניסים אף לא עם הזמן. ממלחמת ששת הימים המדיניות הישראלית הופכת להיות אנטי ישראלית.

אומנם קמות ההתנחלויות מיישבים את יהודה ושמרון- השג אדיר 300000 איש. כל הפעילות של האיש האמוני לא מסתדרת עם השלטונות ופועלים כנגד היהודים.

תחילת האנטיפאדה הערבית הביאה את הלא יאומן. זירזה את השלטונות בפעילות האנטי ישראלית שלהם. הם נלחמו בעוז ונחישות על הארץ והצליחו לקבל הכרזות על עזה ויריחו תחילה.

שלטונות ישראל גירשו את גוש קטיף בלי רחמים. הגירושים המשיכו מדי פעם בקטן, בתי משפט עסוקים במתנחלים העוברים על החוק ( אחרי שהשלטונות שינו את חוקי ישראל לאנטישמיים).

מלחמת לבנון הראשונה והשניה- חסרות משמעות מעבר להרוגים שהלכו לעולמם.

ההתקפות מעזה הלכו וגברו אחרי הגרוש ושבע שנים אחרי, אנו נמצאים במצב בלתי נסבל וישראל תקפה את עזה. אך לא כדי לחסלם, וווי! אלא כדי לצאת מדי חובה.

לפעם ראשונה הופגזו גם תל אביב וגם ירושלים מעזה.

הולכת לקום מדינה ערבית בשטחי ישראל, ואנו צריכים לתת דין וחשבון מה עושים. השלטונות משתפים פעולה עם האוייב נגדנו.

אני מאמינה שיקום בינינו דוד המשיח להצילנו מן האויבים ומן המתיוונים

יהי רצון!

חודש טבת


ב,ה

חודש טבת

מתחיל החורף ואצלנו בבית חגלה על פני יריחו, זה אביב. טוב שירד הרבה גשם בהר רק שהמים ימלאו את המעיינות.

תקווה חדשה עם  החבור לבאר החדשה,  בעזרת ה' יהיה מים.  באר חפרנו לפני חודש אך טרם חוברנו.  עתה מצפים לחיבור.

מסיימים את ספר בראשית ומתחילים את ספר שמות. שדרוג של ישראל- מיחידי סגולה לעם ה'. מעבר משמעותי וקשה. איזה פלא גם בחיים הפרטיים יש מעבר דומה החודש. אמי, אסתר נחמיאס מבית רוסו, זכרונה לברכה, נפטרה החודש לפני שנתיים והשאירה אחריה משפחה רחבה , העמידה דור.

החשיבות של הדור החדש היא בשורשים של האבות. ככל שהאבות משמעותיים ועוצמתיים כך הדור החדש יכול לצמוח.

לכן תולדות האבות הקדושים חשובים- ספר בראשית כדי לבסס את משמעות העם שיקום.

לאורך פלא , הרבנות הראשית קבעה יום הזכרה להרוגי השואה בחודש הזה. אמי ז"ל הייתה מן היהודים המעטים שלא הסתפקו לומר "יהיה טוב", אלא היה לה הכח לעזוב את השגרה והרכוש ולברוח לדרום יוון שם שלטו האיטלקים.

אמי ז"ל ניצלה ממוות בזכות הדור שהקימה בארץ ישראל מאוחר יותר וגם בזכות יכולת הנתינה שלה העצומה אפילו בסכנת חיים שבשואה.

בכל סביבה שנמצאה אהבוה ונתנו לה אימון. היא מצדה עשתה הכל כדי לבצע בצד הטוב את המשימה או תפקיד . גם הקב"ה אהב אותה. לא היה חסר לה דבר בחיים על מנת לתת בלי די.

חודש טבת מרמז על "הטוב". גם כאן למדים שאסתר נחמיאס ז"ל הייתה טובה. הטיבה לבריות מתוך אכפתיות ואהבה.

הזיכרון של ימי השואה צריך להזכיר לנו: שבכל דור ודור באים לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם.

ימי השואה צריכים להזכיר לנו שבכל דור ודור באים לכלותנו ולכן צריך לברוח או להילחם ולא לתת להם .

ימי השואה צריכים להזכיר לנו שצריך לקנות עולם זה בחסד, באהבת ה' והעם, בקיום מצוות, כדי לזכות להצמיח  דורות.

בחודש טבת אנו זוכרים גם את מסירות נפשו של דוד דולורוזה ה' ינקום דמו, וגם של רחל וויס ושלושת ילדיה שנרצחו ביריחו .רחל זכרונה לברכה מסרה את נפשה בשביל ילדיה, דוד דולורוזה נאבק להצילה עד מסירת נפשו לעולמים בבית החולים שלושה חודשים אחרי הפגוע. אבדנו את דוד כקדוש המוסר את נפשו למען הזולת בחרות נפש. יום ההזכרה בז' בטבת.

תמיד ביום זה אנו לומדים לזכרו בבית חגלה עם הרב ד"ר חגי בן ארצי והרבה פעמים גם אמו הצדקת גאולה דולורוזה השתתפה. היא שיתפה אותנו בצדקות בנה ושמחנו לזכור אותו מתוך הכרות עם מעשיו.

השנה השיעור של הרב רוזיליו בד' טבת והשיעור של ד"ר בן ארצי ביא' טבת יהו לזכרו
יהי זכרם ברוך
ארנה

חודש שבט


ב"ה

 חודש שבט

הרבה שנים שאלתי את השאלה האם המצוות הקשורות לארץ הם מן ההכרח או בדיעבד? התשובה שלימדתי האדמה היא, שבמהותה התורה  קשורה לארץ ולאילן ולפרות, לירקות והעשבים..............

איזה חידוש עצום! התורה האלוקית היא מתייחדת עם האדמה בתוצאות האדמה. כל המתוולד ממנה: צמחים, אילנות, פרות, ירקות וכו'. אם כן מצוות האדם אל קונו מקבילות למצוות האדם אל אדמתו כי דרך ייחוד עליון יש כל טוב בארץ. במילים אחרות כל הנראה בעולם הגשמי על האדמה ואפילו בעולם החי הוא תוצאה פשוטה של ייחוד השמיים והארץ.

לכן עבודת האדמה המפרכת מקבילה לעבודת התפילה בבית המדרש. יש להעשיר את הלב הפנימי בחום האדמה כדי להתפלש על בורא עולם מכל וכל.

מועדי ישראל יש להם הבט חקלאי: ז.א חג השבועות הוא חג הקציר,חג הסוכות הוא חג האסיף. אין להסביר זאת בתועלת שבחיי הכפרי ששמח בחלקו בחג . זה פשטני. אלא שהתורה לוקה במשמעותה ללא ההיבט הגשמי של העבודה באדמה.

היום ששבנו אל האדמה מתחילים להבין את העוצמה המועברת לנו דרך האדמה על משמעות התורה בכלל, דברים שלא  הושגו בגולה הארורה. שם בגולה הכל הלך לכיוון הרוחניות והניכור כמו אצל הגוים. כל זה רחוק מן התורה. התורה שלנו היא נמדדת באילן כפשוטו. האילן הנושא פרי הצומח, המעלה עלים ירוקים, המעשיר את העולם בחיות אלוקים דרך עליו. הכימיה של הגוים לימדה אותנו תהליך הפוטוסינתזה וכו', אך זה קטן עלינו...........התהליך העצום המתרחש דרך החלפת החומרים בעלים, דרך החלפת החומרים באדמה ע"י השורשים,וכו' כל התהליכים הטבעיים הרואים אותם בעיני המדע כמנוכרים מן השמיים, תהליכים אלה משמעותם אחת: הם מעבירים חיות אלוקית לעולם. שבלעדיהם אין העולם מתקיים. קיום העולם, מעשה בראשית המתמיד- זאת התורה למעשה, וכל מי שלא יצא מבית מדרשו לאילן לא פגש אלוקה מחייו.

כל מי שלא הלך אחרי הכבשים לפגוש את הסנה הבוער במדבר לא יודע משמעות עשרת הדברות.

מעשה משה רבנו אינו יחידי כי היה נביא הנביאים, כי היה רועה צאן, אלא משה רבנו מנחה דרך לפגוש אלוקה אחת: בהליכה אחרי העיזים במדבר. שם יש סנה בוער ואינו נעכל.

זו חוויה אישית לכל נער ואיש בישראל, שרוצה להכיר את עולמו יה'. לא בבית המדרש ולא בישיבה אלא  במדבר אחרי הצאן יש ליבת אש באילן: שם נאמר "של נעליך מעל רגליך.........קודש הוא"

שם באילן נמצא את ארץ הקודש בלהבת אש קודש בהשתחוויה.